בנם הבכור של אפרת וגיא. נולד ביום כ"ג באדר א' תשס"ג (25.2.2003) בבית החולים "בילינסון" (מרכז רפואי "רבין") שבפתח תקווה. אח תאום לאלה ואח בוגר לאלמה.

אור – אורצ'י בפי אוהביו – נולד חצי דקה תמימה לפני תאומתו, ולפיכך קיבל את הבכורה. "אור נולד עם רכב ביד," סיפרה אימו, "בתור תינוק הוא נהג לסובב גלגלים של רכבי צעצוע." משחק המרוצים הראשון ששיחק בו היה של ספידי מקווין – "התותח המהיר בכביש" מסרט האנימציה "מכוניות" בהפקת "דיסני" ו"פיקסאר". בבית, תשאל את אביו על סוגי מכוניות ובגן, לימד את חבריו על סוגי כלי הרכב שעוברים ליד הגדר.

אור גדל במשפחה חמה, החיבור המיוחד עם אחותו התאומה תואר כ"קוסמי". כמעט אחת-עשרה שנים הפרידו בינם לבין אחותם הצעירה, ולפיכך חלקו בבלעדיות את חוויות הילדות המוקדמת. אלה התאפיינו בכמה מעברי דירה: עד גיל שבעה חודשים התגוררו בקריית אונו, ואז עברו לחיפה. כשהיו התאומים בני שנתיים עברה המשפחה למושב ינוב שבשרון, וזמן מה לאחר מכן התיישבה בהוד השרון. כאן גדל אור והתחנך עד גיל אחת-עשרה, בבית הספר היסודי "יגאל אלון", וכאן גילה את אהבת הספורט והחל לשחק כדורגל.

את המשך לימודיו עשה בבית הספר היסודי "מעיינות" שבפרדס חנה-כרכור, שם השתקעו, וסיימם בבית הספר התיכון "אורט חקלאי פרדס חנה". תואר כתלמיד שקט ונעים שהתחבב על כולם בזכות סבר פניו היפות וחיוכו התמידי. "הרבה לפני שהתייחסו לציונים שלו," סיפרו הוריו, "המורים תמיד ציינו כמה נעים לשהות במחיצתו, עד כמה הוא מנומס, נעים הליכות ועד כמה נכנס לכולם ללב."

המשפט "אלוהים מצוי בפרטים הקטנים" היטיב לתאר את אור. בהיותו אוטודידקט – האוהב ללמוד באופן עצמאי – חקר והעמיק בנושאים שעניינו אותו, והכיר בחשיבותו של הדיוק באשר לפרטי המידע. כך, למשל, בתקופה ששיחק כדורגל, ידע לספק נתונים על אודות שחקנים וקבוצות – פרטים שנבעו ממוחו שזכר הכול.

משיכתו לשפה האנגלית הייתה נוכחת מאוד לכל אורך חייו, התבטאה בכל הפלטפורמות שהיה מוקף בהן – ספרים, סרטים, טלוויזיה, מוזיקה, מחשב – ועמדה במרכז תחביביו כילד. אור גילה סקרנות רבה בכל הקשור בתרבויות עתיקות, אהב מאוד את סיפורי המיתולוגיה היוונית והמצרית והרבה לקרוא על אודותיהם – בעברית וגם אנגלית כמובן. גם תוכניות טלוויזיה שצפה בהן התאפיינו בכך שהשפה הרווחת בהן הייתה אנגלית עתיקה. אוצר המילים שרכש היה עשיר במילים גבוהות, והוא מיהר ליישם את אשר למד, ולשלבן בשפתו המדוברת. לא פלא, אפוא, שבתיכון בחר ללמוד במגמת דיפלומטיה ויחסים בין-לאומיים, שהלימודים בה התנהלו באנגלית בלבד. רמת האנגלית שהגיע אליה הייתה גבוהה ביותר, והוא ניגש לעשר יחידות בגרות במקצוע זה. בשאיפתו האין-סופית לידע, ולנוכח יכולותיו הראליות, לא הסתפק בכך, ובמקביל למד גם במגמת ביולוגיה.

אור תמיד היה בתנועה, וספורט וכושר היוו חלק בלתי נפרד מחייו. התאמן גם בתריאטלון תקופה. אתגרי הספורט שהציב לעצמו בסגנון של "מאה שכיבות סמיכה ביום" שיקפו את חוזקו הגופני, ואת יתרון הגובה שניחן בו מינף לכדורעף – הענף המועדף עליו בשנות ההתבגרות. הוא נמנה עם נבחרת התיכון ששיחקה בליגת "נוער בנים צפון", ואף שימש עוזר מאמן באימוני הכדורעף של שכבות צעירות יותר.

גיימינג היה עולם תוכן נוסף שקיבל נפח משמעותי מזמנו ותחביב משותף שחלק עם אביו – המשך ישיר וטבעי לאהבת המכוניות מינקותו. בשבתות הסב את משרדו של אבא לעמדת משחק, התחמש באביזרים המשוכללים והמדויקים ביותר, ונכנס כל כולו להוויה התלת-ממדית והאינטראקטיבית. אהב לשחק בסדרת משחקי המרוצים "Forza", אהב משחקי מלחמה מסדרת "Call of Duty" – משחק פעולה מגוף ראשון שבו השחקן חווה את העולם דרך עיניה של הדמות שהוא מגלם; אהב מאוד את דמותו של באטמן – ובאחד ממשחקי באטמן הגיע למקום השלישי בעולם! מול שחקנים מכל רחבי תבל ושיחק במשחקים המתרחשים ביקום הדמיוני של "מארוול" ("Marvel"). "אור אהב לפצח את השלבים הקשים בגיימינג," סיפר אביו, "הצטיין בזה, הייתי מבקש ממנו שיעזור לי לעבור שלבים."

אור אהב את הים – את השקט והשלווה שהעניק לו, את המנוחה שאפשר מהאינטראקציות האינטנסיביות של משחקי המחשב ולאחר האנרגיה העצומה שפרק בפעילות הספורטיבית. הוא אהב לטייל בטבע, בטיולי שטח ואהב את הטיולים המשפחתיים, כמו הטיול של אור ואלה עם אימם באיטליה, כשהיו בני שתים-עשרה וחצי – אמצע הדרך בין בת המצווה של אחותו לבר המצווה שלו.

מוזיקה – לועזית כמובן – ליוותה אותו בכל מקום ובכל אחד מעיסוקיו. אהב להאזין לזמרים כמו סטינג, לואיס קפלדי, גאווין ג׳יימס, דין לואיס, ג׳יימס בלאנט וללהקות כמו קולדפליי, הבאנרז, אקס אמבסדורז, אימג׳ין דרגונז, הלומינירז ולינקין פארק.

בהתקרב מועד הגיוס, עבר מיונים ומבדקים שונים. נוכח אהבתו לבעלי חיים והמחשבה על לימודי וטרינריה בהמשך חייו, שאף להתגייס ליחידת "עוקץ", אך החמיץ את מועד הגיבוש. לא אחת דיבר על כוונתו לשרת בצבא כלוחם ולהתקדם לתפקידי פיקוד. כדרכו, השקיע את כל-כולו ברעיון ובנה רשימת השמעה מוקפדת שנועדה להעצים את חייליו-לעתיד, מתכנן כיצד יפעיל את החיילים דרך השירים.

עם גיוסו לצה"ל, ב-11 באוגוסט 2021, הוצב בחיל השריון והחל את הכשרתו כאיש צוות טנק, בתפקיד טען קשר, בבית הספר לשריון שבבסיס שיזפון בנגב. למרות החשש המוקדם נהנה מהאווירה החברתית וממערכת היחסים הקרובה שנוצרה בקרב הצוות. חבריו העידו שגיבש אותם עם המוזיקה, החיוך והאופטימיות שלו, שתמך ועודד, ושהיה זה שדחף קדימה ברגעים הקשים.

טוראי אור (אורצ'י) איילות נפל בעת שירותו ביום ז' בטבת תשפ"ב (11.12.2021). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבפרדס חנה-כרכור. הניח הורים ושתי אחיות.

על מצבתו חקקה משפחתו את מילות השיר שאהב:

"I was getting kinda used to being someone you loved" [די התרגלתי להיות מישהו שאהבת].

במהלך טקס ההלוויה הושמע השיר "Always" של הזמר האירי גאווין ג'יימס (Gavin James) – שיר שאור כה אהב.

במלאות שלושים יום ללכתו, ספד לו אביו: "אורצ'י חמוד שלי, מי קולט בכלל שעברו להם שלושים יום, למרות שבימים אלו עברנו דרך של חיים שלמים. ... הזמן טס ואנחנו חיים על רכבת הרים. ... בן יקר שלי, אתה איתי בלב בכל רגע ורגע, אני כואב את לכתך כל כך. מבקש סיוע בעמידה במשימה, היא קשה, מטלטלת, בבקשה תשמור עלינו מלמעלה, כמו תמיד אני זקוק לכתף שלך. את השיחות שלנו מהיום נהפוך לפרטיות, מבטיח שנחלוק מחשבות יחד ולבד ... כמה שאני מתגעגע אליך."

אור הונצח במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור – ב"גן הגיבורים", ב"בית יד לבנים" ובתיכון "אורט חקלאי פרדס חנה" שבו למד; בחדר הזיכרון בבסיס סיירים, באנדרטת הנופלים בבסיס שיזפון, באתר ההנצחה "יד לשריון" שבלטרון ובהיכל ההנצחה הממלכתי בהר הרצל בירושלים.

בדצמבר 2022 קיימו מחלקת הנוער היישובית בפרדס חנה-כרכור ותנועת "הנוער העובד והלומד", שאור היה חבר באיגוד המקצועי לנוער שלה, ערב לזכרו בסימן "עולם העבודה לבני נוער". משפחתו הוציאה ספר לזכרו המאגד תמונות מאבני דרך בחייו, שירים שאהב ודברי פרידה.